הסיפור נוצר במפגש מתנדבי ביה"ס "קדם" בעמק חפר, והרי תחילתו:
הסיפור מתחיל בין חורשות ותלמים בבית חמים ונעים בו גרו ארבעה עכברים.
רצרצן, רחרחן, ליבוט וחיבוט (הם גרו בעבר בעיירה בה סופר הסיפור "מי הזיז את הגבינה שלי").
כל אחד האמין שסוד החיים המאושרים טמון בשגרה, ודרכו היא האחת ויחידה.
בעיצומו של האביב בשיא הפריחה, נחתה עליהם מכה נוראה, "קורונה "שמה. היא איימה על בריאותם, מקורות הכנסתם ושיבשה את שיגרתם.
ישבו לטכס עצה, כיצד ימשיכו את חייהם ולא יוותרו על חדוות החיים, ארוחה טעימה ושיגרה. הם לא הצליחו להגיע להסכמה.
חיבוט ביקש להמשיך ולהתחבט: מה בוער, לא נורא, יעבור הזעם ונחזור לשגרה.
ליבוט המשיך להתלבט למי להקשיב? לרחשי ליבו, לאיומי הממשלה או לחברים.
רצרצן לא הפסיק לרוץ לחפש דרכים חלופיות לשמור על השיגרה, והקשיב לכל האיומים והחדשות, כדי לא להפר הנחיות.
רחרחן פשפש בדברי המנהיגים ולא מצא שום נתונים, המצדיקים את האיומים והאיסורים. בדק מה קורה בעולם אצל עמים אחרים, והמשיך לשמור על השגרה, לפשפש בכל ידיעה...