השירים שלנו - מסע נוסטלגי בעקבות השירים / לאה רוזנברג
חגי ישראל כמעט מתחרים ביניהם במסורות, בהלכות, בותק, בחשיבות, באורך, במטעמים, במנהגים.
רק הצעיר שביניהם, חג העצמאות, מתנהג עדיין ב"שובבות נעורים", וכל אחד ואחת בוחרים על פי דרכם כיצד לחגוג.
אחת המסורות המתפתחות של החג, האהובה עלי ביותר, היא הביטוי בשירים שאפיינו כל עשור מיום הקמת המדינה.
לכבוד יום העצמאות תשפ"ב אני מבקשת לקחת אתכם למסע נוסטלגי בעקבות השירים:
בעשור הראשון הרוח נשבה קרירה, והוספנו קיסם למדורה...ורקדנו במעגל לצלילי "הורה כרוב והורה תרד, עגבנייה עלי כידון..."
בערבי הזיכרון שרנו בלחש וחזרנו לשיר בכיכר שהפכה לכיכר רבין: "הרעות נשאנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת, מלילות האימה הגדולים, את נותרת בהירה ודולקת".
התחבקנו בתנועת ולס לצלילי " שו..שנה שושנה שושנה"' וקיווינו ש..."האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך".
בעשור השני התרפקנו על "סתם יום של חול" והתמוגגנו מ "ירושלים של זהב ", התחצפנו לנו ב"שיר השכונה" ..."לא רוצים לישון, רוצים להשתגע..." זמזמנו בנוסטלגיה את "היה היה פנס בודד בקצה שכונה, על ידו גדר, ושער וגינה,
ושם אמרתי לה את שאומרים כולם על מפתני כל הבנות שבעולם."
העשור השלישי הביא עמו את הזיכרון המלווה את חגיגת העצמאות: "אנחנו שנינו מאותו הכפר" יחד עם ...."מים לדוד המלך"
ובכל עשור התקווה שאינה מרפה: "לו יהי, לו יהי, אנא לו יהי, כל שנבקש לו יהי" וגם תזכורת ליום חול, וגם למחלוקות שליוו ומלוות אותנו: "שיר הפרחה..כי בא לרקוד ובא לי שטויות/בא לי לצחוק..."
.jpg)
