אחד הפרקים המוצנעים יותר בתולדות השואה, הוא זה המספר על החינוך בתקופה איומה זו. פעילות חינוכית, פורמלית ובלתי פורמלית לא הופסקה, גם לא בגטאות ואפילו במחנות הריכוז – היא רק שינתה צורה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם מכת הקורונה העכשווית מציבה לעוסקים בחינוך דילמות חדשות וצורך לחפש דרכים חלופיות להמשך קיום פעילות חינוכית. ב-190 מדינות ברחבי העולם נסגרו באחת רשתות בתי הספר ו - 1.6 מיליארד תלמידים הוצאו ממסלולי הלימוד המוכרים להם. הפתרון הנראה קל וזמין יותר, בעולם וגם אצלנו  – ההוראה המקוונת. פתרון זה מדיר אחוזים נכבדים של תלמידים רק בגין הפן הטכני – העדר מחשבים אישיים, העדר קשר אינטרנטי ורבוי ״קופצים״ על המחשב האחד שאולי קיים בבית. מעבר לכך ובהנחה שתנאים יסודיים אלה מולאו, מה בדבר מקום הולם, הצורך בסיוע ופיקוח של מבוגר – ודאי עבור ילדים צעירים יותר - וגירויים מתחרים? ההתנסות הקצרה בלמידה מרחוק בזמן האחרון, ברובה אינו חיובי ומעלה תהיות רבות. 

אחת ממסקנות הביניים היא שחשוב לשמר קשר ישיר עם תלמידים – טלפוני אם אין דרך אחרת, שהרי נגישות לטלפון (חכם או טיפש) שכיחה הרבה יותר מאשר למחשב. הקשר והדיבור חשובים לעצמם, לא בהכרח לתכנים הלימודיים הרשמיים. שיחה בעניני דיומא, הבעת רגשות, שאלת שאלות מאדם מבוגר שאינו הורה או מורה – לכל אלה חשיבות רבה, ובכל אלה יכולים מתנדבי "ידיד לחינוך" לתרום רבות. מתוך הפעילות גם יועלו רעיונות רבים וניתן לקיים שיח על חינוך וחלופות הולמות.

בימים אלה ישנו צורך ופוטנציאל רב להמשך מתן תרומה חינוכית חשובה לדור הבא, ובו זמנית ליצירתיות וחדשנות במפעל החינוכי. השיח בינינו יכול להתנהל במידעון זה, וכולם מוזמנים לתרום מניסיונם. ביחד נוכל לתרום לפדגוגיה המתחדשת עקב שנוי התנאים.