הקורונה תפסה את כולנו לא מוכנים.
הדממה לאומית ובינ"ל, הפסקת פעילות, ביטול מפגשים, אפס חיבוקים ונשיקות, ריחוק חברתי- היפוכם של כל הדברים שאנחנו אוהבים וצורכים בכמויות גדולות. ובתוך הדממה נזרע פחד מהתחלואה הקשה, מהנגיף החמקמק הזה שמסתבר שאיננו חונק רק את דרכי הנשימה אלא את הלב והנשמה.
בעמותה שלנו החיים דינמיים בשני צירים מרכזיים- מפעלי ההתנדבות שלנו הארציים בדמות הקורסים למדע וטכנולוגיה והקורסים למיגור השחיתות השלטונית ,בדמות הפעילות בכנסת כמשמר מגדרי והפעילות הבינ"ל של המשמר המגדרי הבינ"ל. לצידם אנו נפגשות בישיבות ועד מנהל, ישיבות הפורומים להפעלת מערכי הקורסים, צוותי היגוי וכמובן המפגשים החודשיים שלנו המפגישים את כל נשות העמותה אחת לחודש באופן קבוע זה עשור שנים למפגש חברתי סביב הרצאה או אירוע בבתים ובאולמות אירועים.
בעוד אנו כל העת ב"צו קירוב חברתי" בא לו צו הריחוק החברתי ו"שיבלל" את כולנו לדלת אמותינו. אבל נשים כמו נשים... יודעות לתמרן ויודעות לקחת נתחים טובים מהחיים כדי להדליק ניצוץ בלב ולמצוא דרך לחיות לצד הקורונה ,כי אסור לוותר. מאז ועד עתה אנו עוטות מסיכות, שומרות על ריחוק ונפגשות בין לבין כאשר אפשר, משוחחות בטלפון, רוקמות פרויקטים חדשים ועוסקות בתכנון לקראת העולם החדש של אחרי הקורונה.
כבר נרקמים להם פרויקטים חדשים לקראת עשייה הולמת לעת הזאת, כזו שתצליח להביא יחד אנשים לעשייה ולתרומה מבלי לסכנם ומבלי לכנס אותם בהכרח, הכל לפי התקנות.
יבול עשייתנו בימים אלה מוכיח כי "אם נרצה אין זו אגדה" ואנחנו רוצות כן רוצות!
סגר 2 –סגר החגים היה עצוב.... אך קצת לפניו,
ותוך כדי –הספקנו לעשות ועל כך גאוותינו!
לחיי החיים שאחרי הקורונה,
בבריאות טובה ובחזרה בטוחה לשיגרה
שלכן,
חלי