הניה קמיר כותבת על מפגש תלמידים ברוח זו עם המתנדב דוד קמיר מחולון
...מפגשים של עשרות גימלאים נערכו עם כיתות מלאות להעמקת ההיכרות והרחבת נושאי השיחה.שיעור במתכונת שהוצעה, נערך בכיתה ד' בבי"ס שנקר בחולון. המחנכת בשיתוף פעולה עם המתנדב, הכינה את התלמידים לקראת השיעור על ידי הכוונתם לשאול שאלות שמסקרנות אותם וגם מעשירות בידע הקשור במורשת ובתולדות מדינת ישראל.
המתנדב הוא ד"ר דוד קמיר, שהיה בעבר הרחוק תלמיד בבי"ס שנקר. דוד מספר:
התחלתי את השיעור בהצגת שתי תמונות כיתתיות שלי מכיתה ד' ומכיתה ו'. ביקשתי מהתלמידים לזהות אותי בתמונות. ההתלהבות הייתה גדולה. קרבתי אותם אלי. הם ישבו מכונסים על הרצפה לידי, כך במשך כל השיעור. נראה לי שהיה להם נוח יותר מאשר בכיסאות המרוחקים.
ניצלתי את התמונות להרחיב מעט על המורות שלימדו אותי (בעיקר המורה מכיתה ד') ועל השפעתן על חיי. הרחבתי מעט על תלמידי הכיתה.
אחר כך עניתי על השאלות. הרחבתי בשאלה הראשונה. סיפרתי תחילה כיצד נראתה חולון ובעיקר סביבת בית הספר בילדותי. ליד בית ספר, במקום שהוא היום עמוס בתים, הייתה גבעת חול גדולה שאהבנו לשחק בה... כמעט לא קנינו משחקים. הכול עשינו במו ידינו. אם רצינו להעיף עפיפון, הכנו את העפיפון במו ידינו כולל הדבק שבו הדבקנו את הנייר לשלד העפיפון, הזכרתי גם איסוף בולים ושאלתי, מי לא יודע מהם בולים. שבעה או שמונה לא ידעו מהם בולים ומה השימוש בהם.
על השאלה, האם היו מתנדבים בבית ספר כשהייתי תלמיד, השבתי בשלילה. ציינתי שמרבית המתנדבים כיום הם פנסיונרים. כשהייתי ילד, החברה הייתה צעירה יותר. לרבים מחברי לא היו סבא וסבתא (עקב השואה). לא היו מבוגרים שהיו פנויים
לעסוק בהתנדבות.
התלמידים גילו עניין וסקרנות, שאלו שאלות הבהרה והבעות פניהם העידו על סקרנות ועניין.
