ושתי, אשתו הראשונה של אחשוורוש. היא בעלת ערך עצמי ופועלת בצורה עצמאית, כשאחשוורוש מצווה על סריסיו "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יופיה, כי טובת מראה היא". ושתי לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא תוצג לראווה כאובייקט מיני או כחפץ מרכושו של המלך, אזרה אומץ וסרבה למלא את ההוראה. בכך קראה תיגר על הנורמות החברתיות המקובלות, ואכן היא שילמה על כך בהדחתה מהמלוכה.

בין ושתי לזרש, ניצבת אסתר. אצלה חל שינוי הדרגתי בדפוסי התנהגותה, החל בהתנהגות התואמת את הסטריאוטיפ הנשי המקובל: אישה פסיבית, כנועה וצייתנית שמנסה לרצות את כולם, וכלה בהתנהגות של אישה אקטיבית, דעתנית, יוזמת ואמיצה, שמנפצת את תקרת הזכוכית של המוסכמות החברתיות המאפיינות את הדפוס הפטריארכלי. 

בראשית דרכה היא נלקחת לבית המלך, ונושאת חן בעיני הסובבים אותה הודות ליופיה ולא בזכות תכונותיה.

אבל בהמשך, היא מוכנה ליטול סיכון ולבצע את השליחות שהטיל עליה מרדכי. ביוזמתה היא נותנת לו הוראה לכנס את כל היהודים שיצומו למען הצלחת שליחותה. היא בעצמה נותנת הוראות: " ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר".

אחר כך היא אוזרת אומץ, ומספרת למלך, בנוכחות המן, על הגזרה השרירותית שנגזרה על היהודים, שרק תביא נזק למלך. ולאחר שהמלך שואל מי יזם זאת, היא מצביעה על המן בכנותה אותו: "איש צר ואויב, המן הרע הזה".

אסתר ממשיכה ליזום ומבקשת מהמלך לבטל את גזרת ההשמדה של היהודים, מתוך שימוש במניפולציה נשית, שלפיה היענות לבקשתה תוכיח את אהבתו של המלך אליה. ואכן, המלך מאפשר לאסתר ולמרדכי להוציא פקודה חדשה, שעל

פיה ניתנה ליהודים הרשות להתגונן מפני המתקיפים אותם ולהרוג בהם.

לאחר שמרדכי כתב איגרת ליהודים לחגוג את חג הפורים לדורות, כתבה גם אסתר איגרת לאשר ולתת תוקף לאיגרת הקודמת.

ואכן אסתר שפעלה להצלת היהודים - זכתה שהמגילה נקראת על שמה.