התלווינו לאחת מפגישת צוות ההדרכה שנערכה כדרכם של ימים אלה בזום.
רצינו לשמוע את זוית הראייה של כל אחת ואחד מהצוות, לשמוע איך הם רואים את עבודתם ומה תחושותיהם בכלל, ובמיוחד בימים אלה.
הנה מה שהם מסבירים ומספרים על מעורבותם :
דבורה: "אנחנו מהווים צוות חשיבה וגם צוות בצוע, הפרוש בכל הארץ. "מדובר בצוות של אנשי עשייה, החושבים כל הזמן איך לעשות נכון יותר, צוות הלומד כל הזמן".
חמוטל חוזרת לימיה הראשונים של "ידיד לחינוך". "בתחילת הדרך היינו רק עופרה ואני. עסקנו בהדרכת מתנדבים חדשים וכתבנו יחד את המתודולוגיה הראשונית. ככל שהתרבו המתנדבים וכך גם הצרכים, הלך והתעבה הצוות ופתחנו תכניות חדשות".
יונית: "תפקידנו העיקרי הוא הראיה המערכתית. היה חשוב לתת את הדעת, איך מעבירים את שפת 'ידיד לחינוך' לכל המתנדבים. למשל, עידכון חזון העמותה החל כאן אצלנו ונמשך בעבודה רב מערכתית ובחשיבה על התאמות להגשמת החזון. אנחנו גם בונים בין השאר, את ימי השיא ואת הסמינר הדו יומי".
מיכל: מדברת על גמישות ושיקול דעת שיש לכל אזור "חנוך לישוב על פי דרכו"..."אני מתגעגעת לנסיעות בין 13 הישובים של אזור אלון, ואוהבת את הפגישות בין המתנדבים החדשים לותיקים...תמיד דאגנו לשימור המתנדבים והיום, בתקופת הקורונה, יש גם דגש חזק של דאגה לצוות הרכזים – ונטילציה וסיעור מוחות על כל מה שקורה, ובכלל, אנחנו עסוקים מאד בהתאמת עצמנו למצב ובהמצאת הגלגל מחדש ביחד ולחוד".
רעיה: "כעת עוסקים בעיקר בשימור, כשכל ההנחיות נערכות בזום. אני מרגישה כרגע פחות יעילה ומשמעותית. הזום מקשה עלי, חסר לי המפגש האישי עם המתנדבים. אבל אני משתדלת לשמור על קשר ועל תחושה שמחה ואופטימית".
גליה: "אנו מביאים למתנדבים את עצמנו. שומעים עדויות מהשטח ובונים אירועים שהם שיקוף למציאות, וגם נותנים הרבה עצות. אנו עושי דברו של השטח. אני מתעודדת מכך שאני רואה אנשים טובים באמצע הדרך".
אורנה: מדברת בעיקר על מה שקורה עכשיו בתקופת הקורונה, כשלהרבה אנשים יש קשיים אישיים או משפחתיים וגם כשלרבים יש קשיים בעבודה עם הזום. "מאז שהתחילה הקורונה, אני עובדת רק על שימור".
אבי צפרוני: מוסיף עם סיום השיחה כי "השם 'צוות הדרכה' לא כל כך מתאים". השם צריך להיות לדעתו, "צוות הדרכה וחשיבה", הדן בסוגיות השונות, תוך כדי הפריה הדדית, כשאחר כך, כל אחד לוקח את הדברים לאזור שלו. "תרומתי שלי היא, בחשיבה ובכתיבת מסמכים אינטגרטיביים".