לא זכור לי, שיהודי יוון והבלקן הוזכרו אי פעם במערכת החינוך הממלכתי, אבל הרבה מאוד גטו וארשה היה שם. רק שנים מעט לפני לכתה סיפרה לי אימי על סבים וסבתות, דודנים צעירים וילדיהם הרכים, 12 במספר, שנותרו בסלוניקי, ונשלחו עם עוד כ-60.000 יהודי העיר בטרנספר מתחנת הרכבת לאושוויץ.     
... לקחתי לעצמי שבוע על מנת לחוות, "לראות ולהריח" את הסיפורים ששמעתי מהורי כל ימי חיי על העיר המופלאה הזו, וגם קצת לטעום ובעיקר להתעמת עם העבר של משפחתי.
הסתובבתי בשוק היהודי בו נהג סבי לקנות דגים לשבת, סופג את הצבעים והריחות, שמזכירים את שוק לוינסקי אי ושם בבית, ועם ניחוח הגבינות, הזיתים והלחם הטרי באפי. 
...מחצר בית אימי לא נותר דבר. במקום עומד בניין רב קומות, בחזיתו חלון ראווה גדול, ושתי בובות אופנה בלבוש ספורטיבי. צחוק הגורל, אבל אימי הייתה תופרת מעולה. יהודי העיר שלטו שליטה כמעט מוחלטת במסחר. היתה בנקאות יהודית, ומשרדי עמילות מכס שלטו בנמל, שהיה השני בגדלו ביוון, והנמל היחידי באירופה, שסגר את שעריו בערב שבת.